בחירתו של טראמפ לנשיא לוקחת אותנו צעדים רבים אחורה בכל הקשור למעמד האישה ולנושא ההטרדות המיניות.
מעל 20 נשים האשימו את טראמפ בהתנהגות בלתי הולמת לאורך השנים. חלקן טענו שנגע בהן ללא הסכמה או נישק אותן בכח ואחרות טענו שהעיר הערות מיניות והצעות מיניות חוזרות ונשנות.
בין יתר מעשיו היה הסכם שתיקה שחתם עליו לפני הבחירות ב2016 .
. NDAs- non-disclosure agreements- הסכמי שתיקה, הם נושא המאמר
תזכורת- טראמפ חתם על הסכם שתיקה עם שחקנית הפורנו סטפני קליפורד. מדובר היה בסכום של 130 אלף דולר שהיו אמורים להשתיק את קליפורד מלספר על הרומן שהיה לה לכאורה עם טראמפ בעבר.
ב2018 בחרה השחקנית לדבר על הרומן בטענה שההסכם איננו חוקי.
טראמפ כמובן הכחיש ומי ששילם את המחיר היה עורך דינו.
אז מה המשמעות של הסכמי שתיקה?
ב2022 פורסם מאמר ב industrial law journal שעוסק בנושא של הסכמי שתיקה/דמי שתיקה בכל הקשור להטרדות מינות והתנהגות בלתי הולמת במקומות עבודה ובוחן מה המשמעויות של הסכמים אלו והשפעתם על הארגון , על עובדיו והחברה באופן כללי.
המאמר דן בהשפעת ה me too על הסכמים אלו וגם סוקר בהרחבה את מעמדם המשפטי .
המסקנות העיקריות שעלו:
· הסכמים מסוג זה מחזקים את כוחם של מעסיקים ומעמיקים את אי-השוויון המגדרי והגזעי.
· הממצאים מראים כיצד מעסיקים מנצלים את כוחם לשמר היררכיות קיימות, במיוחד במונחים של זהות מגדרית וגזעית . ארגונים משתמשים בהסכמים כדי להגן על עבריינים, לעיתים בכירים בארגון, גם כאשר הם מוכרים כעבריינים סדרתיים. הדבר מונע טיפול מערכתי בבעיות של הטרדה מינית והתנהגות בלתי הולמת.
· בארגונים בהם נחתמו הסכמים מסוג זה, הפסיקו להתלונן!
בארץ, לא התפרסמו הרבה הסכמי שתיקה הקשורים להטרדה מינית , אולי בגלל העובדה שהטרדה מינית הינה עבירה פלילית והסכם שתיקה עשוי להיות בלתי חוקי או אולי בגלל ששני הצדדים הצליחו לשמור על שתיקה לאורך זמן.
למרות זאת , להלן שתי דוגמאות:
בשנת 2020, מטופלת התלוננה על הטרדה מינית מצד רופא בקופת חולים כללית. לאחר בירור, הקופה קבעה כי מדובר בהתנהגות שאינה הולמת, אך סירבה להעביר למתלוננת את דוח הממצאים אלא אם תחתום על מסמך סודיות.
בשנת 2018, נחשף מקרה שבו עובדת לשעבר בתיאטרון "הבימה" טענה כי חתמה על הסכם סודיות לאחר שהוטרדה מינית על ידי מנהל בכיר. היא קיבלה פיצוי כספי בתמורה לשתיקתה, אך מאוחר יותר החליטה לחשוף את המקרה בתקשורת. מקרה זה עורר דיון ציבורי נרחב על השימוש בהסכמי סודיות במקרים של הטרדה מינית.
בשני המקרים הארגון מגונן על אנשיו הבכירים ולא מבין שהמחיר שהוא עשוי לשלם על המשך התנהלות בלתי תקינה של בכירים אלו, יהיה מאוד גבוה.
בשני המקרים הפרשה הגיעה לתקשורת וגרמה לנזק תדמיתי לארגון .
בדק הבית שנעשה לאחר פיצוץ פרשיות כאלו גובה מחיר גבוה מאוד ובדרך כלל מוביל לתוצאה שהייתה יכולה להתקבל, בתחילת הדרך.
אבל הנזק העיקרי הוא לעובדים והעובדות בארגונים הללו. המסר להם הוא, שאין שינוי, המטרידים ימשיכו בדרכם ולכם נותר רק לשתוק.
סיכום
מרבית המוטרדים והמוטרדות המיניות כלל לא מתלוננים.
יש פחד גדול שמלווה אותן.ם:
פחד מהחשיפה.
תחושה של בושה- איך זה קרה לי.
מי יאמין לי?
פחד מהתהליך והחקירות.
פחד לאבד את מקום העבודה.
אם לכל אלו יתווספו גם הסכמי שתיקה שמרחפים באוויר, הרי שהסיכוי שמישהו יתלונן הוא אפסי.
המשמעות היא שהמטרידים ימשיכו בהתנהלותם הבזויה ולא יתחולל כל שינוי.
הסכמי שתיקה באים לגונן על החזק, בעל השליטה, בעל הממון ועל המטרידן או המתעמר- הם מקבעים את ההתנהלות הבלתי תקינה.
הסכמי שתיקה בכל הנוגע להטרדה מינית חייבים להעלם מן העולם.
הדרך היחידה לעשות זאת היא הפיכתם לבלתי חוקיים באופן חד משמעי ולא לכאלו שיש להם פרשנויות משפטיות כאלו ואחרות.
הידיעה שאין אופציה כזו היא עוד נדבך בדרך לחולל שינוי בכל הקשור למניעת הטרדות מיניות.
מנהלים ומנהלות בעמדות כח שמטרידים או מתנהגים בצורה בלתי הולמת, ידעו שאין אופציה לקנות את שתיקתם של המוטרדות והמוטרדים ואולי זה יהיה פתח ליכולת של כולם להתלונן יותר בקלות ,מי שצריך ייתן את הדין ויהיה פתח לשינוי.
Comments