בעיתון הארץ נחשפו עדויות רבות להטרדות מצד דידי הררי במקום עבודתו.
מאמר דעה זה לא יתחייס להטרדות עצמן, והאם זה ברף הפלילי או רק התנהגות בלתי הולמת, אלא לשלושה מרכיבים עיקריים באירוע הזה, שחוזרים על עצמם בהרבה מאוד ארגונים וצריך לתת עליהם את הדעת:
כולם ידעו ושתקו.
הטענה שזו לא הטרדה מינית על פי חוק.
ההחלטה להוציא לחופשה או להשהיה את המנכ"ל או המנהל הבכיר כשהדברים צפים, במקום לפטר.
הפתרון של אלו, יכול להביא אותנו לעצירת התופעה או לפחות להקטנתה באופן משמעותי.
אתחיל ברכיב הראשון- בארגונים רבים, יש את האחד הזה שכולם קוראים לו בסתר או בבדיחות "מטרידן", זה שמספר תמיד בדיחות גסות, מעיף מבט סוקר מכף רגל ועד ראש בעובדות ולעיתים גם זורק הערה בנושא המראה החיצוני שלהן, נותן לעיתים חיבוקים כאילו חבריים וכדומה.
מרבית האנשים בארגון כולל המטרידן לא חושבים שזו הטרדה מינית ולכן לא חושבים שיש לעשות משהו בנידון.
אם מדובר באדם בכיר בארגון ואפילו מנכ"ל אז בכלל נמנעים מלחשוב שצריך לעשות משהו. במקרים רבים, זה גם מונע מפחד- לא נפעל כנגד המנכ"ל שלנו כי ההשלכות ידועות.
אבל ברור לכולם מעל לכל ספק שיש פה התנהגות בלתי הולמת שמייצרת אי נוחות רבה למספר עובדים ועובדות.
אז מה עושים?
איך אנחנו כארגון יכולים לעצור את התופעה הזו ואולי למנוע אותה?
ראשית צריך להגדיר שכל התנהגות שיוצרת אי נוחות בעבור אדם אחר בארגון, איננה מקובלת.
יש לבצע הדרכות המסבירות באופן מפורש מהן התנהגויות שעשויות ליצור אי נוחות.
אבל הדבר החשוב יותר הוא ללמד את כולם להתערב.
אם נתקלים בסיטואציה מטרידה , יש אפשרות לעצור אותה על ידי הסחה כלשהי או התעמתות ישירה עם המטריד. במידה ויש אי נוחות לעשות זאת ניתן לפנות למישהו אחר שיעשה זאת ובמקביל חובה לדווח זאת לממונה.
הארגון חייב להגדיר את חובת הדיווח סביב אירועים כאלו.
הידיעה שיש מנגנון שמחייב דיווח, תגרום לכל אחד לחשוב פעמיים לפני שהוא מטריד או עושה מעשה שעשוי לגרום לאי נוחות למישהו מסביבו.
הנקודה השניה, שלכאורה נעשו דברים בשטח האפור ולא ניתן להגדירם כעבירה על פי חוק.
החוק אינו יכול לתת מענה למה שאנו קוראים שטחים אפורים.
אבל אסור לארגון לתת לגיטימציה לאירועים הללו לקרות למרות שאינם מהווים הפרה של החוק.
כל ההתנהגויות באזורים הללו, יוצרים סביבה מטרידה , לא בטוחה ולא נעימה לחלק רב מהעובדים בארגון וזה מה שקובע.
מבחן החוק הוא לא רלוונטי, אלא מה מרגישים העובדים והעובדות בארגון.
בדיחות גסות, שיח על מה עשיתי עם בן זוגי אתמול בלילה, בחלל ציבורי, הצעת חברות של מנהלים לעובדים בפייסבוק , אימוג'י עם קונוטציות מיניות, שנשלחים בקבוצות, כל הדברים הללו הם שטחים אפורים שמייצרים סביבה מטרידה.
ארגונים צריכים להתעסק בזה.
המשמעות היא שארגונים, צריכים לתת דעתם על איך מייצרים סביבה בטוחה ומכבדת ולא להיאחז רק בחוק, כאילו הוא ייצר סביבה זו וייתן מענה לכל האנשים שמרגישים לא בנוח בארגון.
ואם יש אדם שמייצר סביבה מטרידה הוא צריך לתת על זה את הדין, על אחת כמה וכמה אם הוא מנכ"ל או מנהל בכיר.
הסוגיה השלישית , יש לה חשיבות עצומה בכל הקשור למניעת הטרדות בארגון אבל חשיבות לא פחותה ליכולת לייצר כללים ברורים גם בעבור ארגונים אחרים.
כאשר מוציאים מנכ"ל או מנהל בכיר לחופשה או משהים אותו תקופה, המסר הוא- ממשיכים כרגיל, שם דבר לא השתנה.
ברור שכאשר מדובר בתלונה אחת יש מקום לברר מה בדיוק היה, לפני שמפטרים מישהו, אבל כשמגיע גל של תלונות, אין ספק שאותו מנהל ייצר אווירה מטרידה, בין אם זה חוקי או לא והדרך היחידה לעצור זאת היא לפטר אותו מידית.
רק כשמפטרים דמות כזו על רקע הדברים המוזכרים לעיל, משדרים- לא בבית ספרנו ואפס סבלנות לכל הקשור להטרדה מינית או יצירת סביבה מטרידה.
ומה עם כל המוטרדות, שמפחדות, שחשות בושה, שלא העזו להתלונן?
כאשר הבכיר לא מפוטר, הפחד רק עולה והסיכוי שעוד מישהי תתלונן , נמוך. בנוסף היכולת לתת להם מענה שהוא עדיין נמצא ברקע ולא ברור אם ישוב לנהל אותן, הוא בלתי אפשרי.
אם אנחנו רוצים לצעוד קדימה בכל הקשור למניעת הטרדה מינית, אז גם מנכ"ל , יפוטר מיידית אם ייצר סביבה מטרידה בלי קשר אם ההתנהגויות מהוות הפרה על פי חוק.
מנכ"ל אמור להתוות מדיניות ולשמש דוגמה – הייתי מצפה שלא יחכה שיפטרו אותו אלא שיניח את המפתחות וילך.
סיכום
המושג סביבה מטרידה צריך להיות ברור לכל ארגון, גם אם הוא כולל בתוכו התנהגויות שאינן הטרדה על פי חוק. ארגונים צריכים להחליט , שכל מי שמייצר סביבה כזו צריך לטפל בו כמי שחשוד בהטרדה מינית ולפעול בהתאם.
ארגונים צריכים לחשוב הרבה מעבר לחוק למניעת הטרדה מינית ולהפסיק לראות בו פיתרון להטרדות מיניות. החוק לא מספק כלים פרקטיים ובטח שלא מכסה התנהגויות בלתי הולמות המייצרות סביבה מטרידה. הפתרונות נעוצים במהלכים שהארגון יכול וצריך לעשות. למנות ממונה, לתלות תקנון ולהתפלל שלא יהיו תלונות, לא נותן מענה בשום צורה.
צריך להיות פרואקטיב, לייצר תוכניות, שמסבירות את הנושא בצורה רחבה יותר ולא רק את החוק, ללמד את המנהלים והעובדים להתערב, לעודד את כולם לדווח, למנות ממונה למניעת הטרדה מינית, שיש לה סמכויות בארגון ויכולה להניע תהליכים וכאשר קורה מקרה, לפעול בצורה נחרצת, למען יראו וייראו.
Comments